BlogPost
הסופ"ש האחרון צילמתי בדרום
מיכאל צוקראן / 8.10.17
ירדתי למדבר והצפות זאת בלשון המעטה מה שציפה לי שם. היו שם נחלים של ממש.
תצלומי הגלקסיות של מיכאל צוקראן הם מרהיבים עד כדי מהפנטים: מצע כהה מנוקד במיליוני שמשות ופלנטות זוהרות, שבו רוחשים אבק וגז בין־כוכביים בצבעי סגול־ורוד־כחול, כדמויות רפאים. ההתפעמות מלווה בתחושה מוזרה של אי־נחת. זהו כנראה הדיסוננס שבין ממד האינסוף המתפרץ, ובין הידיעה שמדובר בתצלום, בתיעוד אובייקט מציאותי.
התמונות מעוררות צורך דחוף למקם אותם באזור מוגדר ובטוח בתודעה, אולי בתור מופע אסתטי של הטבע. זה לא פשוט. "אני חייב לדעת: מה שאני רואה כאן זו אמנות? זה אסטרופיזיקה? זה גם וגם?", אני דוחק בצוקראן, בתקווה שיכריע לטובת האמנות. אבל הוא לא ממהר לפסוק. "קוראים לתחום הזה 'צילום אסטרונומי'", הוא משיב.
כבר עשר שנים שצוקראן בן ה-32 רודף עם מצלמה אחרי גלקסיות, שמשות, שביטים וערפיליות באזורים האפלים והמרוחקים שמעבר לאטמוספירה של כדור הארץ. זה נשמע מהיר ודרוך כמו צלם עיתונות על אופנוע. אבל האמת היא ש"צילום אסטרונומי" הוא כמעט ההיפך הגמור: הוא ממושך ודורש תכנון מראש, דייקנות כפייתית ואורך רוח. סוג הצילום הזה מתקיים ומתנהל על אדי בערה פנימית ותשוקה להכרת הטבע שמחוץ לכדור הארץ, כמו גם הרצון והיכולת להתמודד מחשבתית עם המופע הנשגב ביותר שלו: היקום, או במובנים רבים – הקיום.
צוקראן: "אני מאוד מעריך צלמים שיש להם 'עין' ויודעים לתפוס מצבים, מבטים או נוף. אותי מרגש להביט על גלקסיה שנמצאת מיליון שנות אור מכאן. זה עושה לי משהו אחר"
האובייקטים שלוכד צוקראן נמצאים במרחק אלפי עד מיליוני שנות אור. זה אומר שעדשת המצלמה הטלסקופית שלו פוגשת חלקיקי אור (פוטונים) שנפלטו ויצאו לדרכם כתוצאה מאירועים שהתרחשו לפני אלפי, מיליוני ועשרות מיליוני שנים. החלקיקים נעים במהירות האור ונושאים איתם מידע, ומספרים לנו על היווצרותה של שמש חדשה או גלקסיה. בסופו של התהליך מתקבל תצלום של עצם או אירוע שפולט אור. אבל התצלום אינו מסוגל להעביר למתבונן מידע על מימדי הזמן והמרחב. הידע של המתבונן, שלא מתקבל מהתצלום, מסתכם בכך שמדובר באובייקט שמצוי במרחק רב מאוד מכאן, אבל אין ברשותו שום כלי – חושי או רציונלי – שיוכל להעניק משמעות לפער שבין 4 שנות אור או 4 מיליון שנות אור, ולכן קל לשכוח שתצפית אל החלל היא בעצם מבט כמו־ארכיאולוגי על היקום.
המיתולוגיה היוונית וציוד איכותי
צוקראן גדל בטירת הכרמל. את התואר האקדמי שלו הוא עשה בעיצוב גרפי. המבט שלו אל השמיים והמשיכה לצפונות היקום ליוו אותו, כך הוא מעיד, מגיל צעיר. "בגיל 11 התחלתי לקרוא מפות כוכבים וללמד את עצמי אסטרופיזיקה. היה קל מאוד ללמוד את השמיים באמצעות המיתולוגיה היוונית", הוא מספר. כיום הוא מדריך בני נוער ומבקרים אחרים בתחומי האסטרופיזיקה והחלל במדעטק בחיפה, ובמקביל הוא מנהל בו את מצפה הכוכבים שהקים.
ההתנסות הראשונה שלו בצילום גרמי השמיים החלה בגיל 22. "לא עסקתי עד אז בצילום. אני מאוד מעריך צלמים שיש להם 'עין' ויודעים לתפוס מצבים, מבטים או נוף . אבל אותי עניינו הכוכבים והיקום. אותי מרגש להביט על גלקסיה שנמצאת מיליון שנות אור מכאן. זה עושה לי משהו אחר". הוא אומר.
את הצילום הראשון ביצע באמצעות מצלמה רגילה שרכש – (עם עדשת 18x55 מילימטר). "התמונה הראשונה יצאה לי אמנם בגווני כתום בשל זיהום אור בסביבת הצילום, אבל עדיין – אתה רואה פתאום אלפי כוכבים בתמונה. זה חושף בפניך עולמות חדשים שהעין האנושית לא מסוגלת לקלוט". הוא נזכר.